למרות שאופציות נחשבות לכלי יחסית מודרני, אופציות נסחרות בין אנשים כבר מאות שנים וחוקרים מאתרים שימושים ראשונים באופציות כבר בשנת 3500 לפנה"ס. היסטוריונים מספרים על מסחר שניהלו הרומאים בחוזים בתנאים הדומים לתנאים של אופציות המוכרת לנו כיום על סחורות שהם העבירו בספינות שלהם.
השימוש הראשון המתועד באופציה היה ביוון העתיקה כאשר הפילוסוף המפורסם תאלס שהתעניין באסטרולוגיה, הצליח לחזות יבולים טובים מהצפוי של זיתים באביב, ניהל משא ומתן בחורף כאשר המחירים היו נמוכים ורכש אפשרות (אופציה) להשכרה של הבתי- בד באביב הקרוב.
הניבוי של תאלס היה נכון והוא הצליח להרוויח הון רב על השכרת בתי בד אלו לחקלאים באביב ובכך הרוויח כסף רב בעזרת שימוש באופציה שהייתה לו.
אחת הדוגמאות לשימוש מסיבי של אופציות בהיסטוריה של אירופה היה במאה ה-17 בתקופת "שיגעון הצבעונים" כאשר החוזים על צבעונים נסחרו ע"י סוחרים רבים ברחבי הולנד. הסוחרים קנו ומכרו אופציות לרכישה או למכירה של סוגים מסוימים של יבולי צבעוניים והם עשו זאת על מנת לגדר את עצמם מיבולים לא מוצלחים של הפרח.
סוחרי הפרחים קנו אופציות CALL כדי להגן על עצמם במידה ומחירי הפרחים יעלו יותר מידי ומגדלי הפרחים רכשו אופציות PUT על מנת להבטיח מחיר לפרחים שלהם בתקופת הקטיף .
אך בו בזמן התפתח שוק משני של ספקולנטים בהולנד שקנו ומכרו אופציות על הפרחים בהתבסס על השינויים במחירים.
במהרה כלכלת הולנד קרסה כאשר רבים מרכושי ומוכרי החוזים סירבו ל כבד אותם. ממשלת הולנד ניסתה לאכוף חוזים אלו אך ללא הצלחה מרובה, ועל כן לא פלא שיצא שם רע לאופציות בהולנד וברחבי אירופה.
הפופולריות של אופציות צמחה שוב כ-50 שנה מאוחר יותר באנגליה. בשנת 1711 חברת SOUTH SEA קיבלה מונופול על המסחר הימי של אנגליה בתמורה למחיקת חלק מהחובות של אנגליה. המחירים של המניה של החברה עלו בפראות ובשנת 1720 המחיר של המניה עלה ממחיר של 130 ליש"ט ל 1000 ליש"ט. מנהלי החברה שהחליטו שהמחיר הנוכחי של המניה לא מצדיק את המחיר הם מכרו אך החדשות הללו גרמו למניה לצנוח למחיר של 150 ליש"ט.
באותה תקופה הורשה לציבור לקנות אופציות על המניה, לציבור הובטח לרכוש את המניה בעתיד במחיר ספציפי. לאחר הנפילה החדה שגרמה להפסדים כבדים של משקעים רבים, הוצא מחוץ לחוק המסחר באופציות באנגליה. אופציות היו לא חוקיות בערך כ- 100 שנה באנגליה.
בארצות הברית בסוף המאה ה-19 אופציות CALL ואופציות PUT התחילו להיסחר מעבר לדלפק (OTC) , אך גם שם לאופציות יצא שם רע בעקבות ניצול לרעה של אופציות לעשיות רווחים בלתי חוקיים על חשבון משקעים קטנים והדבר הביא לדיון בגין פסילה לשימוש של אופציות בקונגרס האמריקאי בשנת 1929. בסופו של דבר סוחר אופציות וסופר בשם Herbert Filer הצליח לשכנע את הקונגרס שלאופציות יש ערך כלכלי אך הוחלט על פיקוח על שוק האופציות ע"י הרשות לניירות ערך האמריקאית (SEC) שהוקמה כמה שנים אחרי, רשות שעד היום מפקחת על אופציות.
בשנת 1973 כאשר הבורסה של שיקגו פתחה את דלתותיה למסחר (CBOE) אופציות עדיין נסחרו מעבר לדלפק. סוחרים שרצו לקנות או למכור אופציות היו צריכים להתקשר על מנת לבדוק מי רוצה למכור או לקנות ובאיזה מחיר. לאופציות באותה עת לא היו אף תעריכי פקיעה מסודרים כמו היום והם נסחרו בהתאם לכמות ימים מוגדרת מיום יצירת האופציה. אם לקוח רצה לסגור את הפוזיציה שלו לפני הזמן הוא היה צריך להתקשר שוב עם הבן אדם הספציפי שמולו הוא פתח את הפוזיציה שלו.
רק בשנת 1986 כאשר השוק האמריקאי היה שרוי במיתון כבד ולא היה מספיק ווליום במסחר של חוזים עתידיים על סחורות , הצליחה הבורסה של שיקגו (CBOE) לשכנע את ה-SEC לתת לה לבצע פיילוט על מסחר רציף של אופציות בשוק משני על 16 מניות.
רק אז הוקם מנגנן לסליקת אופציות ואופציות קיבלו הגדרות מפורשות והפכו להיות לסטנדרטיות בהקשר של מועדי פקיעה, מחזורי הפקיעה (אופציות רבעוניות) , הנכסים, הכמויות, מחיר מימוש ועוד.
כעשור אחרי פתיחת הדלות למסחר באופציות ב- CBOE הציגה הבורסה אופציה חדשה ומהפכנית – אופציה על מדד. המדד היה S&P 100 והרעיון המהפכני היה שאין נכס בסיס פיזי אלא מימוש האופציה היה בכסף.
מאז אופציות הפכו לפופולריות ביותר, ונוצרו אופציות חדשות ומגוונות החל מנכסים שונים כגון אופציות על : מניות, אג"חים, חוזים עתידיים, מדדים, ריביות, משכנתאות ועוד וגם סוגים שונים של אופציות החלו להופיע כגון אופציות רגילות, אופציות ONE TOUCH , אופציות בינריות, אופציות אקזוטיות למיניהן ועוד.
השימוש הראשון המתועד באופציה היה ביוון העתיקה כאשר הפילוסוף המפורסם תאלס שהתעניין באסטרולוגיה, הצליח לחזות יבולים טובים מהצפוי של זיתים באביב, ניהל משא ומתן בחורף כאשר המחירים היו נמוכים ורכש אפשרות (אופציה) להשכרה של הבתי- בד באביב הקרוב.
הניבוי של תאלס היה נכון והוא הצליח להרוויח הון רב על השכרת בתי בד אלו לחקלאים באביב ובכך הרוויח כסף רב בעזרת שימוש באופציה שהייתה לו.
אחת הדוגמאות לשימוש מסיבי של אופציות בהיסטוריה של אירופה היה במאה ה-17 בתקופת "שיגעון הצבעונים" כאשר החוזים על צבעונים נסחרו ע"י סוחרים רבים ברחבי הולנד. הסוחרים קנו ומכרו אופציות לרכישה או למכירה של סוגים מסוימים של יבולי צבעוניים והם עשו זאת על מנת לגדר את עצמם מיבולים לא מוצלחים של הפרח.
סוחרי הפרחים קנו אופציות CALL כדי להגן על עצמם במידה ומחירי הפרחים יעלו יותר מידי ומגדלי הפרחים רכשו אופציות PUT על מנת להבטיח מחיר לפרחים שלהם בתקופת הקטיף .
אך בו בזמן התפתח שוק משני של ספקולנטים בהולנד שקנו ומכרו אופציות על הפרחים בהתבסס על השינויים במחירים.
במהרה כלכלת הולנד קרסה כאשר רבים מרכושי ומוכרי החוזים סירבו ל כבד אותם. ממשלת הולנד ניסתה לאכוף חוזים אלו אך ללא הצלחה מרובה, ועל כן לא פלא שיצא שם רע לאופציות בהולנד וברחבי אירופה.
הפופולריות של אופציות צמחה שוב כ-50 שנה מאוחר יותר באנגליה. בשנת 1711 חברת SOUTH SEA קיבלה מונופול על המסחר הימי של אנגליה בתמורה למחיקת חלק מהחובות של אנגליה. המחירים של המניה של החברה עלו בפראות ובשנת 1720 המחיר של המניה עלה ממחיר של 130 ליש"ט ל 1000 ליש"ט. מנהלי החברה שהחליטו שהמחיר הנוכחי של המניה לא מצדיק את המחיר הם מכרו אך החדשות הללו גרמו למניה לצנוח למחיר של 150 ליש"ט.
באותה תקופה הורשה לציבור לקנות אופציות על המניה, לציבור הובטח לרכוש את המניה בעתיד במחיר ספציפי. לאחר הנפילה החדה שגרמה להפסדים כבדים של משקעים רבים, הוצא מחוץ לחוק המסחר באופציות באנגליה. אופציות היו לא חוקיות בערך כ- 100 שנה באנגליה.
בארצות הברית בסוף המאה ה-19 אופציות CALL ואופציות PUT התחילו להיסחר מעבר לדלפק (OTC) , אך גם שם לאופציות יצא שם רע בעקבות ניצול לרעה של אופציות לעשיות רווחים בלתי חוקיים על חשבון משקעים קטנים והדבר הביא לדיון בגין פסילה לשימוש של אופציות בקונגרס האמריקאי בשנת 1929. בסופו של דבר סוחר אופציות וסופר בשם Herbert Filer הצליח לשכנע את הקונגרס שלאופציות יש ערך כלכלי אך הוחלט על פיקוח על שוק האופציות ע"י הרשות לניירות ערך האמריקאית (SEC) שהוקמה כמה שנים אחרי, רשות שעד היום מפקחת על אופציות.
בשנת 1973 כאשר הבורסה של שיקגו פתחה את דלתותיה למסחר (CBOE) אופציות עדיין נסחרו מעבר לדלפק. סוחרים שרצו לקנות או למכור אופציות היו צריכים להתקשר על מנת לבדוק מי רוצה למכור או לקנות ובאיזה מחיר. לאופציות באותה עת לא היו אף תעריכי פקיעה מסודרים כמו היום והם נסחרו בהתאם לכמות ימים מוגדרת מיום יצירת האופציה. אם לקוח רצה לסגור את הפוזיציה שלו לפני הזמן הוא היה צריך להתקשר שוב עם הבן אדם הספציפי שמולו הוא פתח את הפוזיציה שלו.
רק בשנת 1986 כאשר השוק האמריקאי היה שרוי במיתון כבד ולא היה מספיק ווליום במסחר של חוזים עתידיים על סחורות , הצליחה הבורסה של שיקגו (CBOE) לשכנע את ה-SEC לתת לה לבצע פיילוט על מסחר רציף של אופציות בשוק משני על 16 מניות.
רק אז הוקם מנגנן לסליקת אופציות ואופציות קיבלו הגדרות מפורשות והפכו להיות לסטנדרטיות בהקשר של מועדי פקיעה, מחזורי הפקיעה (אופציות רבעוניות) , הנכסים, הכמויות, מחיר מימוש ועוד.
כעשור אחרי פתיחת הדלות למסחר באופציות ב- CBOE הציגה הבורסה אופציה חדשה ומהפכנית – אופציה על מדד. המדד היה S&P 100 והרעיון המהפכני היה שאין נכס בסיס פיזי אלא מימוש האופציה היה בכסף.
מאז אופציות הפכו לפופולריות ביותר, ונוצרו אופציות חדשות ומגוונות החל מנכסים שונים כגון אופציות על : מניות, אג"חים, חוזים עתידיים, מדדים, ריביות, משכנתאות ועוד וגם סוגים שונים של אופציות החלו להופיע כגון אופציות רגילות, אופציות ONE TOUCH , אופציות בינריות, אופציות אקזוטיות למיניהן ועוד.
